בבוקר יום שישי של שמיים בהירים, אחרי סשן טיפוס במצוק עירוני עם נוף לים, ממש מעל הגרנד קניון החלטתי להמשיך את היום לנקודה מאוד מיוחדת בכרמל שאני חוזר אליה כל שנה בדיוק בשיא הפריחה האביבית.
חורבת סומקה נמצאת דרומית מערבית לדלית אל כרמל, בנקודה מטריפה טובלת בירוק של החורש הים תיכוני, אזור עם אין ספור פרחים וחלקם אפילו דיי נדירים, אבל מה שהכי מעניין שם זו ההצצה שהמטייל מקבל אל ההיסטוריה של ההתיישבות בכרמל.
במרחק הליכה קצר מהחניה של כביש 672 שמחבר בין דליה ואליקים נגיע לשרידי ישוב יהודי מפואר שהתקיים פה בתקופה הביזנטית.
בדרך אל האתר הארכיאולוגי הנטוש תפסה לי את תשומת הלב פקעת שאני מאוד אוהב לראות אז עצרתי לצלם אותה, הינה התמונה:
משפחת הסחלביים מאוד מגוונת ומרשימה. כל מי שמגדל סחלב אצלו בבית יודע להעריך את היופי של הפרחים.
חלקם של הסחלביים הם בעלי פקעת, חלקם מטפסים, ניתן למצוא אותם בג’ונגלים טרופים ובסביבה של 2000 מטר גובה.
בישראל יש 31 מינים של סחלבים שגדלים בר וכולם מוגנים.
במקרה הזה צילמתי סחלב פרפרני שהוא בעל פקעת, אבל רק כשלקחתי את התמונה הבנתי את גודל ההפתעה שחיכתה לי שם.
אולי חדי העין יצליחו לזהות מה מסתתר מאחורי הסחלב הפרפרני
אם לא הצלחתם לא נורא, זה קשה.
אז הנה לכם תמונה מקרוב:
דבורנית!
הדבורנית היא גם אחת מ31 מיני הסחלבים בישראל ובהחלט נדיר לראות אותה.
בינגו!
איזו מציאה נהדרת. במקרה הזו כנראה מדובר על “דבורנית דינסמור” על שם חוקר בוטניקה אמריקאי שפעל בירושלים בתחילת המאה הקודמת. כן, יש כמה מיני דבורניות בישראל. כולן יפות וכולן שייכות לסחלביים. אבל זה לא באמת משנה, אלה אם אנחנו בוטנאים מדופלמים.
על פניו נראה שהכל ברור לנו, הסחלב הזה משתמש בטכניקת ה”חקיינות” על מנת למשוך מאביקים. אבל יש עוד הרבה מתחת לפני השטח – גיאופיט הדבורנית לא מבזבז אנרגיה יקרה על יצירת צוף, הדבורנית מפיצה ריח (פרומונים) הדומים מאוד לנקבת דבורה בייחום וכך מושכת אליה דבורים ממין זכר שע”י תנועות של הזדווגות על הפרח גם לוקחים את האבקנים
איתם. גאוני.
מרוצה אחרי המציאה המיוחדת הזו אני ממשיך לעבר גולת הכותרת של הטיול: חורבת סומקה.
וכשמגיעים אליה אי אפשר להישאר אדישים. מודבר באתר יוצא דופן שנותן הצצה להתיישבות יהודית עתיקה מהתקופה הביזנטית (ימי התלמוד והמשנה). הרי בירושלים באותה תקופה כבר לא נשארו כ”כ יהודים אחרי מרד בר כוכבא והמרכז היהודי עבר לגליל התחתון בעיקר וגם לגולן, אבל עכשיו מתברר לנו שלא רק – היו קבוצות של יהודים שהחליטו להתיישב דווקא על הכרמל הלא נוח להתיישבות. אומנם סומקה הייתה העיר הגדולה על הכרמל באותה תקופה, אבל היו גם את כרכ שנמצאת לא רחוק מפה מערבית לכביש, בעוספיא נמצא בית כנסת בחפירות במרכז הכפר והיו עוד.
אפשר ללמוד המון על אותה עיר עתיקה רק ע”י התבוננות (ולא רק על הנוף המשגע, על השרידים)
אין ספק שזה מרשים לראות בית כנסת עתיק בלב שמורת טבע מהממת, שריד שמאיר לנו על תקופה של פעילות יהודית ענפה בכל המרחב של הגליל, הגולן וגם בכרמל. הקהילה היהודית פה התקיימה בזמן שנחתמה המשנה בציפורי ובתי הכנסת העתיקים בגולן כמו בעין קשתות וגמלא היו פעילים.
פה היה מרכז הכפר, איפה שהפעילות הקהילתית התקיימה.
יש אמרה ביהדות – “דרך ארץ קדמה לתורה” ויש דברים שלא משתנים. דרך ארץ הכוונה היא לא בהכרח להתנהגות טובה ויחס טוב לסביבה, מדובר בעיקר על דברים חומריים של העולם הזה – עבודה ופרנסה.
מה שיפה בחורבת סומקה זה שרואים בעיניים את מפעלי התעשייה שהחזיקו את היישוב, ממש ליד בית הכנסת.
יש עוד המון מה לראות באתר, ממש להסתובב ולדמיין איך היישוב היהודי פה התקיים מלפני 1500 שנים.
נכון, מערות קבורה לא חסר בישראל וגם בכרמל יש לא מעט.
נדיר לראות מערת קבורה עם סמל יהודי מובהק, במקרה הזה מנורה חרוטה בצידי הפתח.
אין ספק שיהודים נקברו פה. ישנם 3 מערות קבורה באתר, ולא מעט נוספות מסביב. לפי הערכות החוקרים היו בערך 1000 איש ביישוב. בהחלט אין מקום לכולם במערות קבורה, לכן רק האישים החשובים/עשירים זכו להטמן במערה כזו, רובם נטמנו באדמה, כמו שעושים היום אנחנו, פשוטי העם.
השאלה שעולה מן הסיור היא, מדוע קבוצה של יהודים החליטו לעזוב את הגליל המיושב, להתנתק מהקהילות שלהם ולבוא להתיישב במקום לא נוח כמו הר הכרמל?
אולי היום לגור בכרמל זו איכות חיים: פחות לחות, נוף מהמם ואוויר נקי. אבל בימים ההם הכרמל היה מאוד מאתגר להתיישבות: אין כמעט מעיינות בכרמל, יש מעט מאוד מים. השטח לא מתאים לחקלאות: האדמה מאוד טרשית ויש צורך להשקיע מאמץ בבניית טראסות שהשטח גידול שלהן מוגבל, הדרכים להגיע לכרמל הן קשות ודורשות מאמץ פיזי, ואם ישנה בעיה או צרה, הם היו מנותקים מהקהילות הגדולות של הגליל והגולן.
אז מה לדעתכם אותם יהודים חיפשו שם בכרמל?
